על קנאה ופירגון בין נשים

השבוע נתקלתי במשפט ארסי שמישהי כתבה עליי בעמוד פייסבוק. הייתי צריכה לקרוא פעמיים כדי להבין שאני לא מדמיינת. המגיבה, אשה נאה ושנונה שמיטב חבריי עושים לה לייקים בהזדמנויות קרובות, מכירה אותי אבל מעולם לא החלפנו מילה. בעבר הייתי בת זוג של גבר שהיא היתה מאוהבת בו שנים וכנראה הצליחה להסתיר את זה בכל מפגש אקראי שלנו באיזשהו בר או מועדון. תמיד היתה מחייכת בפה גדול, ולא ידעתי עד כמה הוא גדול. אם יש משהו שאני לא מסוגלת לקלוט זו קנאה, ואם יש משהו יותר נוראי זו צביעות. אני לא באה לך טוב בעין? תזיזי את המבט ואל תסתכלי. את רוצה משהו שיש לי? תעשי מאמץ להשיג אותו. לא הצלחת? כנראה זה לא נועד להיות שלך, תמשיכי הלאה. תתקדמי. קנאת נשים וצרות עין היא תופעה בזויה. כשזה קורה בין נשים גרושות זה כמו היאבקות בבוץ אב

זוגיות במחיר מבצע

נמאס לי לקחת מכל הבא ליד. התבגרתי. אני רוצה מישהו שיהיה תפור למידותיי, כשהן צרות וכשהן רחבות, כשהן עצובות וכשהן שמחות. רוצה איכות ולא גבר סי