כשאפולו התחיל איתי לא האמנתי למראה עיניי. קודם כל, הוא היה צעיר ממני באי אלו הרבה שנים, וחוצמיזה, הוא היה אל יווני גבוה, שרירי, שברזומה שלו חוזה דוגמנות במילאנו ותואר במשפטים. כשהוא הזמין אותי לדרינק התרגשתי כמו ילדה בת 14 שהולכת לפגוש את צביקה פיק בתקופה שהיה מותר להגיד שאת מעריצה של צביקה פיק. אפולו הביט בי מלמעלה, הזמין לי פסטה שלא יכולתי לאכול כי ידעתי שהאקסית שלו היא דוגמנית, ולקח אותי אליו הביתה.

עכשיו ככה - כשאתה חתיך בן כמעט 30 אתה יכול לגור בצריף וזה לא יזיז לאף אחד, אבל כשאת גרושה בת 40 ויש לך דירה משלך (פלוס משכנתא פלוס מינוס) – את בוחנת את המציאות קצת אחרת. לא הייתי צריכה לבחון יותר מדי כדי להבחין שהוא מתגורר בדירה זעירה עם מיטה ענקית, ספה קצרה וגיטרה. אפולו הושיב אותי על הספה, התיישב מולי עם הגיטרה והחל לפרוט עליה ולשיר לי. זה היה קסום, זה היה רומנטי, זה היה מגוחך לתפארת. בשיר השני ראיתי שהוא מתחיל לנוע באי נוחות ובשלישי זיעה קרה החלה לטפטף על מצחו המושלם. "הכל בסדר?" דאגתי. "תראי", השיב אפולו, "את לבושה מדי. בשלב הזה את כבר צריכה להיות ערומה".

הנה אמת של החיים – מגיע הרגע שבו את לא נופלת כפרי בשל לידיו המסוקסות של גבר, יפה ככל שיהיה. את כבר למודת קרבות, שועלה מנוסה, חנופה לא עובדת עלייך כמו פעם. הגבר מולך צריך להתאמץ כדי להרשים אותך, גם אם את רואה בו קוריוז לשעת משבר ולא יותר מזה. לזכותו של אפולו ייאמר שמאז אותו דייט שיפרתי את טעמי המוזיקלי וכיום אני מעדיפה את כריסטינה פרי על צביקה פיק, ואף שכנעתי את הילד שלי ללמוד גיטרה מתוך מחשבה שזה יעזור לו בעתידו הרומנטי.

לא רק נשים גרושות יודעות מתי מאכילים אותן לוקשים ונהנות מזה. ידיד טוב שלי, גרוש לא צעיר אך תינוק ברוחו, הגיע יום אחד לאסוף אותי למסעדה עם מכונית ספורט יקרה בטירוף. "טוב", הודעתי לו כשפתח עבורי את הדלת, "יש דייט שני!" הידיד צחק. אם זה מה שמרשים אותך, אמר לי, בואי אני אראה לך מה מרשים את הנשים שאני יוצא איתן. הוא לחץ על כפתור סודי והמנוע השמיע שאגה עמוקה שנשמעה כמו אריה רעב. "זה השלב שבו הן מתאהבות", הוא אמר, "בי או במכונית, לא אכפת לי".

כל עוד כללי המשחק ידועים וברורים – כולם נהנים. כל אחד יודע את מקומו בשרשרת המזון ויכול להחליט אם בא לו לצאת מהמאורה או להתכנס בתוכה. הבעיה מתחילה כשאת יודעת לאן את מכניסה את עצמך אבל לא יודעת לצאת. ליפול בפח שנמצא ממש מול הרגליים שלך זה בזבוז אנרגיה מוחלט, שהופך אותך מציידת לניצודה.

אני יודעת שלא מקובל להשתמש במילים האלה, כי חס וחלילה שנשים ידברו על עצמן כציידות ועוד עם כל דיבורי ההעצמה הנשית שיש מכל עבר, אבל פוליטקלי קורקט מת ונטמן ליד לא נעים לי. יש פה משחק כיפי של חילופי תפקידים, ויש כללים שצריך לשמור עליהם, כי כשאת לא שומרת את נופלת. את מתחילה להאמין למילים יפות, להבטחות חסרות כיסוי, את מתאהבת - ואם את גרושה יותר מדי זמן ומחפשת זוגיות יותר מדי זמן, את מתאהבת בגבר הלא נכון, וההמשך ידוע...

במקום לחשוב כל הזמן על זוגיות צריך לחשוב על זוגיות זמנית. סטוצים, לצורך העניין, זו זוגיות זמנית. לנהל רומן זו זוגיות זמנית, כשהוא אומר לך שהוא לא יודע/לא החליט/מוקדם לו מדי – זו זוגיות זמנית. כל עוד את מרוויחה מהזוגיות הזו משהו (הנאה, ביטחון רגעי, שיחות נפש, הומור), למה שלא תהיי חלק ממנה? זה יכול להיות נהדר כל עוד את זוכרת כי מדובר בזוגיות זמנית בלי לתלות בה יותר מדי תקוות.

היתרון הגדול של הזוגיות הזו היא שאת לא לבד, ובמקרים מסוימים את עשויה לגלות את נכונות הפתגם 'הזמני הוא הכי קבוע'. החוכמה היא לזכור כל הזמן ליהנות מהדרך ולא לחפש את הסוף, לא להתחיל לתפור שמלה ולעטר הזמנות, אלא להתרגש ממה שיש בנמצא כרגע. זה מאפשר לחתוך בזמן, ללכת כשמתחשק, לאכול פרוסה מהעוגה ולא את כולה. במקרה שלי זה היה ניוקי לצלילי גיטרה. לא אוהבת שמתוק לי, מעדיפה אותם חריפים.

והנה, תתאהבו קצת. אם לא בבן זוג, לפחות בכריסטינה פרי:

שלך,

גאיה קורן

עיתונאית בידיעות אחרונות ומנטורית נשים במשבר וגירושין. מטפלת באופן פרטני, מנחת סדנא להערכה עצמית ובעלת ההרצאה אני מלכה! לשינוי חיובי בחיים. גרושה באושר, אם למתבגרים. מלווה נשים לפני, אחרי ותוך כדי הליך גירושין, כולל המתלבטות שבדרך.