השבוע נתקלתי במשפט ארסי שמישהי כתבה עליי בעמוד פייסבוק. הייתי צריכה לקרוא פעמיים כדי להבין שאני לא מדמיינת. המגיבה, אשה נאה ושנונה שמיטב חבריי עושים לה לייקי...

נמאס לי לקחת מכל הבא ליד. התבגרתי. אני רוצה מישהו שיהיה תפור למידותיי, כשהן צרות וכשהן רחבות, כשהן עצובות וכשהן שמחות. רוצה איכות ולא גבר סי

אם הכל היה אפשרי, מה היית עושה עכשיו? לא, באמת, תחשבי רגע – האם היית נשארת באותה עבודה או מתפטרת תוך כדי שאת אומרת לכולם מה בדיוק את חושבת עליהם? האם היית מת...

באמצע הדייט, כשהתלבטתי אם להטביע את עצמי בכוס יין נוספת, הוא שאל אם אני זורמת. כלומר, הוא לא שאל, לא היה סימן שאלה בסוף המשפט. "מה את מופתעת", ענה מול עיניי ...