לא הצלחתי לנשום. הירכיים כאבו לי, הזיעה טפטפה מהמצח לאישונים, שלא לדבר על זה שלא הייתי בקצב.
אני שונאת שונאת שונאת כוריאוגרפיה. בשיעורי מדרגה הייתי עולה כשכולן ירדו וזזה ימינה כשכולן קיפצו שמאלה, בשיעורי קיקבוקס חטפתי בומבה לאוזן כי לא זכרתי מתי להתכופף.
במקום ליהנות מהשיעורים קיללתי את גופי המגושם שסירב להסתנכרן עם התנועות, ועברתי למשקולות. אין מה לחשוב, רק לעבוד ולזכור לנשום.
כשסגרו את חדרי הכושר התחברתי לקבוצה בפארק, משוכנעת שנקיף את הדשא במעגלים. למרבה האימה, התברר כי המדריכה היא שפן אנרג'ייזר שמחובר לגנרטור. גם כשהיא נחה היא קופצת.
כשעצרתי רגע לקחת אוויר היא צעקה: "גאיה! זה לא התרגיל!"
יש לה אנרגיות שלעולם לא יהיו לי. כשהיא מבצעת את סדרת הכוריאוגרפיה שלה זה נראה כאילו מישהו מריץ אותה פי 16 כמו ב-וי.או.די.
אני בקושי זזה על אחד. גם ככה אני לא מסתדרת עם התנועות, אז עוד במהירות על חלל? תיכף אני על במותיך חלל.
"גאיההה" היא קראה בטון שהסגיר אכזבה. הרגשתי שאני הורסת את ההרמוניה הקבוצתית, שכולם יותר מוצלחים, חזקים וטובים ממני.
החלטתי לפרוש.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני מרגישה לא שייכת.
כשאני מגיעה לקבוצה אני מרגישה שאני מפריעה, ולא משנה אם אלה החברים הכי טובים שלי שלא עושים כלום, חוץ מלדון בסוגיה הבוערת, למה המלח לא מלוח כמו פעם.
גידלו אותי לא להידחף ולכן לא נדחפתי. תמיד עמדתי בתור, לא הלכתי להפגנות, לא ניסיתי להתקבל לאירועים כשלא הוזמנתי.
כשעמדתי ארבע שעות בגבול בסיני והחבר שלי ניסה לעקוף את כולם התחלחלתי. גם כשהוא הסביר שאם לא נעשה את זה אנחנו מפספסים את הטיסה, לא הייתי מסוגלת לזוז מהמקום.
לפעמים ההרגל הזה עזר לי, בהרבה מקרים הוא תקע אותי:
לא עמדתי על שלי, לא דרשתי מה שמגיע לי, הייתי נסוגה לאחור רק כדי לא להפריע.
כשהסתיים האימון רציתי להתקשר למדריכה, להגיד לה שאני מוותרת, שלא מתאים, שככה זה - יש כאלה שיותר טובים באחד על אחד, וזאת לא היא – זאת אני.
ואז חשבתי: זאת באמת אני.
זאת אני שמוציאה את עצמי מהכלל. זאת אני שמבודדת את עצמי. זאת אני שמענישה את עצמי, ולא אף אחד אחר.
בפעם הראשונה בחיי החלטתי לא להוציא את עצמי מהמשוואה ולהפסיק לחשוב שאני מאכזבת כל הזמן.
נזכרתי בקבוצת המלכות שמתאמנות אצלי ובאחת שביקשה לפרוש, "כי האחרות במקום יותר מתקדם". ממש התעקשתי שהיא תישאר, כדי שאוכל לחזק אותה, לעזור לה להשתפר ולהפוך לגרסה הכי טובה שלה.
(כן, שיטת אני מלכה ביחד עם nlp זה לגמרי אימון כוח למוח. אחת המלכות שטיפלתי בה מכנה אותי עד היום "קרוספיט לנפש")...
אחת מהנחות היסוד של NLP אומרת: אדם עושה הכי טוב שהוא יכול – באותו רגע. אחר כך יהיה אחרת, אבל עכשיו זה מה שאני מסוגלת, וזה הכי טוב שלי.
*מקבלת באופן פרטי נשים לחיזוק המערכת החיסונית של הנפש באמצעות דיבור חיובי מעצים ושינוי התנהגותי* גאיה קורן, מנטורית להערכה עצמית בשיטת אני מלכה. מומחית להצלחות בפרידות, גירושים וזוגיות נכונה 050-5740730