האם באמת הכל זה עניין של מזל, מקריות או גורל, או שיש ניסים בעולמנו? אנחנו יודעות שדברים מוזרים קורים לנו כל הזמן, אז למה אנחנו מפחדות להשתמש במילה "נס"? ואיך מזהים אותו בחיים שלנו? פעמיים סוכר בבקשה.
כשהייתי קטנה ראיתי את טינקרבל. היא התעופפה מחוץ לחלון חדרי, יפה וזעירה, מנופפת בכנפיה ומשאירה אחריה אבק כוכבים. מעולם לא סיפרתי לאף אחד, כי לא התחשק לי שיכפתו אותי בכתונת משוגעים או ילעגו לי, אבל לפני כמה זמן סיפרתי למישהי וצחקתי: "היום, ממרומי גילי אני יודעת שזו שטות".
מישהי הביטה בי במבט רציני ואמרה: "אם את אומרת שראית אותה אז ראית אותה".
ראיתי הרבה דברים כילדה, רובם התרחשו בדמיוני הפרוע וחלקם התרחשו במציאות אחרי שדמיינתי אותם. כשהתחלתי תיכון עברנו דירה ואמא שלי לקחה אותי לסיבוב בשכונה החדשה. הצבעתי על בית פינתי ואמרתי לאמא שלי: "איזה מוזר, הייתי בטוחה שיש כאן גדר יוטה ירוקה".
זו היתה הפעם הראשונה שראיתי את הבית, והוא היה נטול גדר. "אני בטוחה שהיתה לו", התעקשתי.
למחרת התעוררנו וגילינו גדר יוטה ירוקה מקיפה את הבית הפינתי בדיוק כפי שתיארתי.
היו עוד מקרים כאלה. לא דה ז'ה וו, אלא דברים שראיתי בעיני רוחי ואחר כך במו עיניי. לימים סיפרה אמי שהיא נבהלה מהכוחות שהיו לי ואמרה שאני מדמיינת.
ככל שאנחנו מתבגרות אנחנו מאבדות את היכולת לקלוט דברים שמעבר. אנחנו מפסיקים לקבל חזיונות מעולמות אחרים, עיניים לנו אך לא נראה. גם הרגשות מתקהים, אנחנו מדחיקות אותם כדי לא להיפגע, מקפלות את הקצוות של הלב שלא יימעכו. השכל גובר על הרגש, ההיגיון על הדימיון, כאילו שיש אמת אחת ואין אחרת.
והאמת? אנחנו מוקפות בניסים, מלאות בנפלאות. הטלפון מצלצל בדיוק כשחשבת על מי שמתקשר, השעון מראה אותן ספרות בכל פעם שאת מסתכלת, ואינספור פעמים משהו מסתנכרן ואת אומרת "אם רק הייתי חושבת על מיליון דולר!"
לפעמים אנחנו כל כך מחכות לנס שיציל אותנו, שאנחנו מפספסות אותו. המעשייה מספרת על אישה שבישלה לשבת כשלפתע עלתה הדירה באש אך היא סירבה להתפנות. השכנים ניסו למשוך אותה אבל היא אמרה "אני לא דואגת, יקרה נס".
האש שלחה לשון אדומה והאישה דילגה לקומה מעל. לוחמי האש החסונים ניסו לחלצה אבל היא סירבה ללכת איתם. כשהאש אכלה את מגפיה (חדשים, סטיב מאדן!) היא ברחה לגג הבניין. מסוק שלשל לעברה סולם חבלים, אך היא נפנפה אותו.
קיצר, היא מתה. עלתה השמיימה, פגשה את אלוהים, וקיטרה איך לא עשית לי נס?! אמר לה אלוהים: "שלחתי אלייך את השכנים, את לוחמי האש, הזנקתי לעברך מסוק. את רק היית צריכה להושיט יד. מה כבר ביקשתי?"
העולם מלא ניסים ונפלאות, אלא שבמקום להאמין בניסים אנחנו קוראות לזה מזל או אומרות שזה "במקרה", ובכך מבטלות את הקסם שמאיר עלינו.
לפני שנתיים וחצי השתתפתי בסדנה של ניסים אמון (נשבעת, ככה קוראים לו) ובדרכי אליה עצרתי בתחנת דלק. את מי שהפך לבן הזוג שלי פגשתי בתחנה. את החברה שנתנה לו את מספר הטלפון שלי הכרתי רק יום לפני כן. תאריך יום הולדתה זהה ליום הולדתו. לבת שלו קוראים... גאיה...
יד הגורל? צירוף מקרים?? נס??? - הכל יכול להיות, אבל בכל המקרים אנחנו צריכות לתת הזדמנות כדי שהדבר הנפלא הזה ימשיך לפעול במלוא עוצמתו.
"צירוף מקרים הוא דרכו של אלוהים להישאר אנונימי", אמר אלברט איינשטיין.
חנוכה שמח,
גאיה קורן
מנחת סמינר אני מלכה גרושה באושר, מרצה "אני מלכה", מטפלת ליחסים וזוגיות,
050-5740730
love@gayakoren.com