השבוע לקחתי את עצמי בידיים. בחיי שאף פעם לא הבנתי את הביטוי הזה, כי אפילו אלי האנה לא היה מצליח לקחת אותי על הידיים כמו שאני נראית כרגע. אחד הדברים שהכי מרגשים אותי בסתר זה שגבר חלומותיי ישא אותי, לא לאשה, אלא על כפיים, אבל אני מתה מפחד שהוא יקרוס.
פעם יצאתי עם מישהו שבאמת הרים אותי כאילו אני פג ולא כאילו אני אשה עם עצמות כבדות (מאוד!) ורציתי למות מבושה. הוא עמד במשימה בכבוד, אם כי אחרי כמה זמן שמתי לב שהוא קצת נמוך ותהיתי אם לא עצרתי לו את הגדילה.
מסתבר שאני לא לבד בפנטזיה הזאת. חברה סיפרה לי שבעלה נשא אותה מעבר למפתן הדלת כשחגגו יום נישואים ואת שאר הימים הוא העביר במיטה עם פריצת דיסק.
זה לא צחוק. יש גחמות שמוטב שיישארו בבוידעם החלומות הגנוזים. הבויפרנד, למשל, נהג להשאיר בגדים בסל הכביסה מתוך תקווה לא מוסברת שהם יחזרו אליו מגוהצים ומבושמים. באמת שהשתדלתי, אבל למרות שרכשתי מגהץ קיטור שעומד על רגל אחת כמו אצל מיטב המעצבות, הבגדים תמיד יוצאים יותר מקומטים מהמרפק שלי.
יש גם בעיה קטנה עם הגודל: מתברר שמייבשי כביסה מכווצים אריגים. לא מבינה למה בנו אותם ככה, זה ממש דפוק. אני מכניסה חולצות כפתורים והן הופכות לחולצות בטן!
ובכן, השבוע לקחתי את עצמי ברצינות. בגל הראשון של הקורונה אכלתי את עצמי וגיליתי שזה מאוד משמין. עליתי מידה, אחוזי השומן בגופי כשל צלעות כבש, מסת השריר נוזלת והריצ'רצ' נסגר רק כשהג'ינס מקופל במגירה.
אוקצור, המצב בטטה, ועליי להיות מוקפת באנשים חדורי מוטיבציה שיעזרו לי לחלץ את גאיה הרזה והשרירית מזו שבלעה אותה. אספתי מאמני כושר ותזונה שידרבנו אותי להצלחה, והחלטתי לרתום גם את העזר שנגדי שתמיד בעדי.
לכסנתי מבט אל הבויפרנד שלי, חתיך עולמי, רזה גנטי, שקצת הכריס מאז שהפסיק לעשן. "אתה שמן", הודעתי לו. הבויפרנד החזיר לי מבט המום. "אתה חייב דיאטה. ולהתאמן. אני אוהבת גברים עם זרועות שריריות".
העיניים הירוקות שלו התכווצו, משדרות שאני תיכף חוצה איזה גבול, אבל הייתי בשוונג. "יש לך משקולות אבל אתה לא משתמש בהן מאז שאני מכירה אותך, אתמול כאבו לך הרגליים, כי אתה לא רץ. אתה לא נעשה יותר צעיר, אתה יודע". סיכמתי במשפט של זקנה.
"הייתי במצב רוח טוב עד עכשיו", רטן הבויפרנד. ליטפתי את זרועו השרירית-בקרוב, והסברתי שזה לטובת הזוגיות שלנו. הוא התקשה להבין איך ההקנטות תורמות למערכת היחסים.
הפרצוף המבואס שלו הזכיר לי מטופלת שלבשה שמלה צמודה, הרגישה הכי סקסית בעולם, וכשהיא שאלה את בעלה "איך אני נראית", הוא ענה: "גדל לך התחת". זה אכן לא תרם למערכת היחסים והיא התגרשה ממנו.
באהבה בריאה אין הקנטות והקטנות, אלא פרגונים למה שכן טוב, שכן עובד.
עוד לא נולד האיש שאהב אישה בטירוף בגלל שהיא הזכירה לו את הפגמים שלו. אם כבר אז להיפך, לכל מי ששואלת איך גבר מוצלח הולך עם מישהי פחות מוצלחת, היא כנראה מאוד מוצלחת בלהרים לו.
חיבקתי את הבויפרנד ונשבעתי שאני אוהבת אותו בדיוק כמו שהוא. "בסך הכל רציתי שתישא אותי", אמרתי בחיוך נבוך. אני חושדת שהוא לא לגמרי הבין, כי בינתיים הוא התחיל לרוץ והיום אני לא יודעת איפה הוא.
שלך בדרך אל האושר,
גאיה קורן
מנטורית להערכה עצמית בשיטת אני מלכה, מומחית לגירושים מוצלחים.
נייד 050-5740730
